חיפוש

סיפורו של תיאטרון הטחנה



התיאטרון הוא עוד אחת מאותן התרחשויות שהמונח "צירוף מקרים" מחוויר לעומתן. ומעשה שהיה כך היה:

(א) מאז שהתחלנו לפעול בטחנה, זממנו להקים בה חלל תיאטרון ביום מן הימים. יונתן חלם על מקום שיהווה משכן קבע לקבוצת תיאטרון, והמפגש עם הטחנה עורר מיד פנטזיה להפוך את חדר האריזה - שנודע בכינוי "החדר האדום" בגלל רצפת הארגמן החלקה שלו - לתיאטרון הביתי. ובכל סיור שערכנו בטחנה תמיד הוצג החדר האדום כ"תיאטרון הטחנה" העתידי. (ב) אשתקד הגיעה לפתח הלשכה, עלמה ושמה עדן, עם אננס ורוד שאותו הביאה כמנחת פיוס מטעם צילומי קליפ שאירעו בטחנה כמה ימים קודם לכן (ובמהלכם התמלא הסלון בנצנצים - שעד עצם היום הזה אנו מנסים להיפטר מהם). עדן, שהייתה חלק מהפקת הקליפ, התאהבה במקום ושיתפה בחלומה להקים בו חלל תנועה ופרפורמנס. כמה חודשים עברו וזה לא עזב אותה, היא החליטה שהיא תביא רצפה טובה! (ג) בפתיחת פסטיבל "צליל מעודכן" בתל אביב, ההופעות אמנם תפסו את האוזן אך את העין של נמרוד תפסה בעיקר הטריבונה המרהיבה של אולם צוקר. בביקור במרכז כלים בבת ים, רשת הצוגים על התקרה הייתה לא פחות מרתקת מהופעת המחול שנערכה תחתיה. ובינתיים, בחדר האדום, הטריבונה המתקפלת והצוגים כבר החלו להתרקם - ראשית על הנייר, ומהר מאוד תחת הרתכת של נמרוד. (ד) החזרות להפקה 'קרוי: מעבר ליש ולאין', שעלתה בפסטיבל עכו האחרון (ותעלה כאן שוב בסוף החודש, פרטים בפוסטר ובאתר) נערכו בחדר האדום בחודש אוגוסט המהביל. בעת חיפושינו אחר פסנתר לצורכי ההפקה נתקלנו במודעה באתר "אגורה" שם סופר על סטודיו לתנועה ותיק בחיפה שמתפנה, ובו גם הפסנתר. מיד הרמנו טלפון לפנינית, בעלת הסטודיו, שהזמינה אותנו לבוא ולראות אילו עוד דברים נוכל לקבל מהסטודיו המתרוקן לטובת תיאטרון הטחנה המתהווה. (ה) מיד נסענו לחיפה - נמרוד, שירלי, יונתן ועדן, ופנינית העמיסה עלינו מכל טוב - ספוגים אקוסטיים לתקרה, שני פסנתרים, ברים למחול ועוד ועוד… ובאותו הקיץ, תוך כדי החזרות על ההפקה החדשה, עלה נמרוד על המלגזה וכיסה את התקרה בספוגים, ותחתם התקין צוגים לפנסים העתידיים. ורגע לפני סוכות, רצפת חדר האריזה האדומה התחדשה בכסות צחורה ומזמינה לתנועה. (ו) באולם הזורע, איריס אירחה פעמים מספר הפקות יב של בבימויו של יונתן, ששם עינו על מסך שחור ענק שחלף זמנו בקיבוץ ועל פנסי מובינג-לייטס עתיקים שהעלו אבק מאחורי הקלעים. בסופו של דבר, הודות לנדיבותה האינסופית של איריס, הוילון השחור כיסה לתפארה את כל הקיר האחורי במתנ"ס עכו העתיקה, שם עלתה "קרוי" לראשונה, ומיד אחר כך - את הקיר האחורי של תיאטרון הטחנה המתהווה; והפנסים מעלים כעת אבק במשכנם החדש בטחנה. (ז) מגמת התיאטרון של תיכון שקד, יחד עם ענף קהילה ותרבות, עשו יחדיו רכישה ראשונית של ציוד תאורה בסיסי משותף לתיכון ולטחנה, בעצתם של שלל תאורנים - עומר, שחר, ברוכי, אמיר ואמיר - והצוגים היפים התמלאו פנסים סיניים זולים אך משמחי לבב; ומי אם לא עלי, חשמלאי הבית של פסטיבל שייח' אבריק, הכין את כל נקודות החשמל וחיווט את התיאטרון יש מאין, בתמורה לפיגום אימתני שימשיך לשרת אותו נאמנה; ואדר הענק הכין קוליסות ענקיות לא פחות, ויוסי סייע לשייפן, ותמוז ארגן את הסאונד; וסלמאן נתן מכונת עשן, ותום הפעיל את מחשב התאורה, ואפילו הקונסטרוקטור החמקמק נתן בסוף את ברכתו בכתב! את הכל תזמרה שירלי, ואז אפשר היה לצאת לדרך. (ח) תיאטרון הטחנה החל להתמלא ביוצרות ויוצרים - עלמה וקבוצתה ערכו בו חזרות, דניאלה החלה לקיים בו סדנאות, מסורת ג'אמים לרקדנים ומוזיקאים הולכת ומתגבשת, ועדן מקבלת עוד ועוד פניות מאנשי פרפורמנס ותנועה שהשמועה התגנבה לאוזנם על חלל חדש ומלהיב שמסתתר לו בלב טחנת הקמח שבלב קיבוץ שער העמקים. ולפני חודש, בשעה טובה, עלתה בבכורה בתיאטרון הטחנה "קרוי", וחלום מרכז התיאטרון העצמאי - התגשם.

מוזמנים לבוא ולחזות בפלא בעצמכם!



6 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול