אף פעם

פרפורמנס דוקו ביוגרפי על אפים אדומים ורגילים, חיים קצרים וארוכים.

במקומות הכי עצובים בעולם – מרחבים מוכי אסון, מחלקות ילדים בבתי חולים, מחנות פליטים ואזורי קונפליקט – מופיעים ליצנים. הם בוחנים את המציאות מזווית שונה: מאפשרים למשחקיות להתקיים במקום לחרדה ומכניסים הומור דווקא למקומות שבהם שוכן העצב.

"אף פעם" הוא פרויקט מתמשך שהחל בלונדון בשנת 2018, כמופע אזכרה לליצן הסורי אנאס אל-באשה שנהרג מהפגזות רוסיות במחנות הפליטים בחאלב. הפרויקט המשיך והתפתח לראיונות עם ליצנים רפואיים ברחבי ישראל שעדויותיהם חשפו כיצד השתנתה עבודתם בעקבות אירועי השבעה באוקטובר. בסופו של דבר, הוא החזיר את נעה אל חדר חזרות אינטימי, לצד רוני ועמרי שותפים קרובים ללב, לחקור יחד רגעים יפים וכואבים, אישיים ומשותפים, שהחיים הביאו איתם – באמצעות שפת הליצנות.

אולי, כמו באסונות קולקטיביים, גם באלה של יחידים, שווה לעצור לרגע, ולהניח על האף את "המסכה הקטנה בעולם"?

“אנחנו יכולים לבחור מה הזוועה יכולה ללמד אותנו. להיעשות מרירים מרוב אבל ופחד. עוינים. משותקים. או להיאחז בחלק הילדותי שבתוכנו, בחלק הסקרן ומלא החיים, החלק שנותר תמים.”

(מתוך "הבחירה", ד”ר אדית אווה אגר)

משתתפים: רוני עינב , עמרי רווה, נעה וגנר.

ליווי יצירה, ייעוץ אמנותי והפקה: נדב משה מייקל

עיצוב תאורה: רותם אלרואי

עיצוב סאונד: נעם הלפר

ייעוץ חזותי ועיצוב פוסטר: דניאל קפלן

הכוונה ליצנית ואספקת אפים: מיכל קורמן

סטילס: אנדריי גלמן

המופע בתמיכת מפעל הפיס

תודות: נועם סנדל, רן אסולין, נתנאל קפקא, בנדיקט קמברבאץ׳ ולגיא רונן.

היצירה מוקדשת ל״ליצן של חאלב״ ולענבר אור רווה.

נעה וגנר – במאית, כותבת, דרמטורגית ויוצרת רב-תחומית. מתמחה ב-Devised Theatre, ביצירה מתוך חומרים אישיים ודוקומנטריים, ובפיתוח נרטיבים מורכבים ורגשיים. בוגרת בהצטיינות יתרה של LAMDA בלונדון, עם ניסיון בעבודה עם גופי תיאטרון מובילים, בהם ה-RSC וה-National Theatre, וכן עשייה ענפה בזירת התיאטרון הישראלית. עבודותיה הוצגו בתיאטראות מרכזיים בארץ, בהם הבימה, החאן, תיאטרון הבית, תמונע ועוד. פרסמה שני ספרי שירה, כתבה תסכית לכאן הסכתים וטור אישי בעיתון הארץ. יזמית תרבות הפועלת לקרב בין בני אדם – בוגרת תוכנית OGS ליהודים ופלסטינים, ומייסדת שותפה של המנדו-בר בטבעון – מפגשה מקומית ובית לתרבות.

חולמת להיות ליצנית.